כללי

סנסאי היקר
ארבע שנים כבר עברו, אך עדיין מוזר לחשוב עליך בזמן עבר.

ביקשו שאכתוב מילים לזכרך. וככל שאני חושב עולות לי תמונות מרגעים יפים. אני בטוח שרבים חולקים איתי את אותם הזיכרונות – הלהט והברק בעיניים כשהיית מספר על חוויות מאימון עם סנסאי היגאונה או אניצ'י, החיוך והבדיחה שהיית מספר אם ראית אותי עם חולצה מסוימת, הסיפורים הרבים על קראטה, על הטבע, על אירועים בחייך שהיית משתף איתנו בימי רביעי בפאב על בקבוק בירה וקולה – ה-"old faithful" שלך, איך היית שר בכל סוף אימון, או רק נאנח חצי ברצינות חצי בצחוק, ופולט:
"oh, the heartache and suffering that human kind must endure"…

רבים מתלמידיך הכירו אותך כשהיו ילדים ונערים וגם לאחרים, היית אב רוחני שמייעץ, דוחף ומדרבן אך גם נוזף כאשר לא משקיעים באימונים. עזרת לרבים בכל תחום שיכולת – הכוונה בלימודים, עבודה, וקשרים אישיים. בכל פעם שאני חושב עליך אני מצטער שלא זכית לראות אירועים שמחים בחיי ובחיי החניכים – חתונות, ילדים, הצלחות ושמחות.

אם נשאל כל אחד שהכירך, ואפילו לזמן קצר ביותר, איך התרשם ממך, התשובה תמיד תהיה – אדם מיוחד, כריזמטי, בעל לב רחב וניצוץ בעיניים.
גם היום אתה משמש לי דמות לחיקוי. בכל צומת דרכים בחיי אני נזכר בסיפור חייך, כיצד במקביל לבניית משפחה לתפארת, בנית קריירה מקצועית בתחום הרוקחות ואחר כך אזרת את האומץ להקדיש את חייך לדבר שאהבת – הקראטה, הגעת לפסגת ההצלחה העולמית – המשנה לראש הארגון. אני מנסה ללמוד ממך את היושרה הבלתי מתפשרת, כוח הרצון וההתמדה, הצבת המטרות, ולקיחת דברים בפרופורציה המתאימה. פעמים רבות היום במהלך אימונים, הדרכה ומחשבה על המועדון והארגון, אני חושב מה אתה עשית במצב דומה, מה היית עושה היום, ומה היית אומר על פעולתנו.

הקראטה שנתת לנו הוא נכס. האימונים הקשים שהעברת לנו חישלו אותנו לא רק גופנית, אלא גם בפני אתגרים בחיינו, צריך להסתכל לאחור ולהיזכר כיצד היינו כשהתחלנו להתאמן, בכדי להבין איזו דרך, או DO ביפנית, עברנו.
בפגישה האחרונה שלנו, בקשת שהארגון והדוג'ו שבנית ימשיך. מאז אנו מקדישים את כל מרצנו לקיים את בקשתך. מנסים להיכנס לנעליים הגדולות שלך בהדרכה, בניהול, בארגון, נוסעים לגשוקואים כפי שרצית, בכדי ללמוד מהמורה שלך, היגאונה, ולהביא כל פעם עוד פירור של ידע.

אני מעביר את בקשתך זו לכל מי שהגיע לכאן לזכור אותך. אנא, עזרו להגדיל את הארגון, השתדלו להגיע כמה שיותר לאימונים ואירועים וכן ספרו לחברים ומכרים על האימונים עזרו לארגון לפרוח.
אתה אינך איתנו בגוף, אך איתנו ברוח, וכפי שסאנצ'ין היא קאטה של גוף, רוח ונפש, נהיה אנחנו הגוף, ואתה תמיד בנפשנו ובעיני רוחנו, מלווה אותנו תמיד.

מתגעגעים אליך,
החניכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *